כתבתי לכם בעבר על טיסה בטוחה עם ילד אלרגי. בגדול, היו לי חוויות חיוביות בטיסות עם נדב הודות ליישום הטיפים שעליהם כבר כתבתי. הבטחתי לספר לכם גם על חוויה פחות מוצלחת שהייתה לי בטיסת פנים בארה״ב.

בחודש מרץ האחרון טסנו לארה״ב לחתונה בשיקגו של אחת מחברותיי הטובות. טסנו ב- ״אל-על״ מישראל לבוטסון ומשם עלינו על טיסה של חברת ״ג׳ט בלו״ מבוסטון לשיקגו (מדובר בחברה מדהימה!). אחרי ארבעה ימים בשיקגו תכננו לטוס לניו יורק לביקור משפחתי, ומשם חזרה לישראל. 

קניתי כרטיס טיסה מחברת "Southwest" משיקגו לניו יורק, שהיא חברת תעופה אמריקאית די גדולה. לפני ביצוע ההזמנה ביררתי מהי מדיניות החברה בקשר לבוטנים (אז ידעתי רק על אלרגיה לבוטנים). גיליתי שככלל מוגשים בוטנים בטיסות של החברה, אבל ניתן לבקש מראש שלא יגשו בוטנים. בעת ההזמנה הודעתי על האלרגיה של נדב, והם ציינו זאת על טופס ההזמנה. 

כשהגענו לשיקגו, פגשתי את ההורים שלי, שגם כן הגיעו לחתונה, וטסו ב- Southwestמניו יורק לשיקגו. הם הודיעו לי שהגישו בוטנים בטיסה שלהם. נכנסתי ללחץ והתקשרתי שוב כדי לוודא שלא יוגשו בוטנים בטיסה שלנו. הבטיחו לי שהכל יהיה בסדר, שההערה כבר נרשמה ושלא יוגשו בוטנים במהלך הטיסה.

בהגעי לנמל התעופה ביצעתי צ׳ק אין. נתנו לי כרטיס מיוחד שעל גביו מצויין שנדב סובל מאלרגיה לבוטנים, ואף ניתנה לי האפשרות להיות הראשונה לעלות למטוס. לציין שב- Southwest המושבים אינם מסומנים, כך שכל אחד יכול לשבת היכן שהוא רק רוצה. ההרגשה שלי היתה מאוד חיובית –  איזה יחס מעולה לאלרגיה, חשבתי לעצמי. עליתי למטוס כשנדב ביידיי (כבר ציינתי שהייתי בחודש השביעי להריוני?!) ומסרתי את כרטיס העלייה למטוס לדייל שקידם את פניינו בעליצות – ״אה, חיכינו לכם!" הוא המשיך והוסיף כשחיוך גדול מרוח על פניו וידיו מושטות לצדדים: ״רק שתדעי שהמטוס הזה מלאאאאא באבקת בוטנים״. הייתי בטוחה שהוא צוחק, אז השבתי – ״זה לא מצחיק!״. הוא השיב: ״אני יודע, אבל אני רציני״. 

התקדמנו לעבר שורת המושבים הראשונה ובעלי הזדרז לשלוף מגבונים לחים כדי לנקות את המושבים. בזמן שבעלי היה עסוק במלאכת צחצוח מושבי העור של המטוס וחיטוי המגשית הנשלפת, השפלתי מבטי אל עבר רצפת המטוס, ונחשו מה ראיתי מונח וזוהר באור יקרות – בוטן!!! לא הססתי והסבתי את תשומת לבה של אחת הדיילות, אך זו השיבה בנונשלנטיות מקוממת – ״אין מה לעשות, אנחנו לא מנקים את המטוסים בין הטיסות״. אף לא אחד מאנשי צוות האויר נקף אצבע ובוודאי שלא ניקה את האזור הנגוע. אחת הדיילות אמרה לאמא שלי שעלתה למטוס מעט אחרי – ״אנחנו ידועים כחברה שמגישה בוטנים!״ איזו אימה. פחדתי להישאר בטיסה כי הבנתי שאם חס וחלילה נדב יחטוף התקף, ספק אם אנשי הצוות יסייעו לנו. אמרתי לבעלי בהחלטיות שאני רוצה לרדת מהמטוס. עכשיו! פשוט לא יכולתי לדמיין מצב שבו אנו באוויר במשך שעתיים ובוטנים מפוזרים בכל עבר. בעלי ואני הבנו שאין שום מצב שאנחנו לוקחים סיכון כזה עם נדב. אספנו את הכבודה, נפרדנו מאנשי הצוות האדיבים ומבני המשפחה שלי וירדנו מהמטוס. 

בדלפק נועדנו עם דיילי הקרקע של החברה וניסינו לקבל את כספנו בחזרה. בתחילה רבו איתנו וטענו שהיינו צריכים לנסוע בשעות הבוקר כשהמטוס עוד היה נקי (רק חבל שלא אמרו לי את זה בשעה שביצעתי את ההזמנה). בסופו של דבר, ולאחר הרבה שיחות עם כל מנהל אפשרי במחלקת שירות הלקוחות, הצלחנו לשכנע אותם להחזיר לנו את הכסף. 

מצאנו את עצמנו בשעות הערב המוקדמות בשדה התעופה הקטן של שיקגו, משם יוצאות רק טיסות של Southwest, ללא שום יכולת לתפוס טיסה אחרת ובטוחה לניו יורק. היה לי ברור שאני לא עולה שוב על טיסות של אותה החברה. חיפשנו אלטרנטיבה שפויה אך מאמצינו העלו חרס. אז מה לעזאזל עושים? איך מגיעים משיקגו לניו יורק? שוכרים רכב ונוסעים במשך 13 שעות עד ליעד, לא כולל עצירת לילה במלון דרכים מפוקפק באוהיו וחצי שעה בנסיון לגרד את שכבת הקרח שהצטברה על שמשות ודלתות הרכב. מוי כיף!

אז מה למדתי מן החוויה?

1. לסמוך על עצמי – ברגע שההורים שלי סיפרו לי שהיו בוטנים על המטוס הרגשתי לא בנוח. בדיעבד הייתי צריכה להחליט באותו הרגע שלא לעלות על הטיסה.  
2. לא לטוס עם חברות שמגישות בוטנים. נכון, אין טיסות סטריליות, אבל עם חברה שמגישה בוטנים הסיכוי לחשיפה גבוה יותר.
3. בשעות הבוקר המטוסים יותר נקיים. 
4. שום דבר לא יותר חשוב מהבטיחות של נדב. לרדת מהמטוס הזה היה הדבר הכי ספונטני שעשיתי אי פעם, והאמת שזה היה די מפחיד לרגע להיות ״תקועים״ בשיקגו. ידעתי שקיבלנו את ההחלטה הנכונה ובסוף הפכנו את זה לחוויה (בעלי זכה להכיר כל מיני מדינות "מרתקות" כמו אינדיאנה ואוהיו :). 

שתהיה טיסה בטוחה!